קלישאה ישנה אומרת "מי שיכול לדבר, יכול לכתוב", לא כולם מאמינים בכך אך יש בכך הרבה מן האמת. הרי מי שיכול לדבר, יכול בסופו של דבר, גם אם עם קצת ליטוש, לכתוב את המחשבות שלו. בין אם זה באמצעות סיפור, בין אם זה דרך כתיבת יומן ובין אם זה באמצעות כתיבת שירים.
כתיבת שירים נחשבת לאחת מפעולות התרפיה הטובות ביותר שיש, ועל כן זה לא מפתיע שאנשים רבים אשר חווים משברים, טראומות או אירועים אחרים בחייהם, מבטאים את עצמם דרך שירים ולא באמצעים אחרים. שירה כמו יצירות אומנות אחרות, מאפשרות לאדם להשתחרר, להיות חופשי, לבטא דברים בצורה ישירה או עקיפה, להביא את כל הדברים אשר נמצאים עמוק בתוך הלב או הראש, דברים אשר לעיתים הם עצמם מתקשים להוציא החוצה בדרכים אחרות. שלא נדבר על כך, שכתיבת שירים מאפשרת, לגלות אלמנטים מסוימים אשר הם לא ידעו שקיימים בתוכם.
כתיבת שירים היא פתרון אידיאלי הן עבור חבר'ה צעירים והן עבור אנשים מבוגרים. הרבה פעמים אנחנו יכולים לראות אמנים, אשר מתחילים את דרכם באומנות, דרך כתיבה של שירים מסוימים במטרה להוציא מועקות שונות. רבים מהם לא בהכרח חולמים להיות כותבים או אמנים בכלל, הם פשוט מצאו נישה שמתאימה להם בשביל לספר את הסיפור שלהם, בין אם זה לעצמם ובין אם זה לאחרים, ועם הזמן הם המשיכו בקו הזה, באופן מקצועי.
אני אישית, כתבתי שירים מתוך מחשבה שהם יכולים לשמש לי מפלט מפני מחשבות שמילאו את ראשי, תחושה של חוסר יכולת לספר את הסיפור שלי לאחרים, והבנה שאני יכול לכתוב הרבה יותר טוב מאשר לדבר. עם הזמן מצאתי את עצמי לא רק נהנה מכך, אלא גם ממשיך בזה ולא מפסיק לרגע. התחלתי בזה בגיל מאוד צעיר ומצאתי את עצמי נמשך לכך, כותב כל דבר שעולה לי בראש, כל דבר שאני חושב עליו, מפרק תחושות ורגשות, מגשים בשירים דמיון וחלומות, יוצר לעצמי מציאות חלופית דרך טקסטים, דרך מילים, מגוון במשפטים קצרים וארוכים, ככה אני מוצא את עצמי.